פודקאסט- פרק 119: הפרפקציוניסט - למה כל שלמות חייבת לקרוס

על שלמות וסדר, על המלחמה הסיזיפית באנטרופיה, מנגנון ההגנה של הדחיינות ומה למדתי מהשקט של יפן.

דמיינו עולם מושלם. עולם שבו הקו מעולם לא נשבר, השמש תמיד בשיא הגובה, ואין בו אבק, חלודה, צלילים צורמים ורעש. זה עולם של ״אפס חיכוך״ או עולם סטטי שאין בו חיים כי אין מקום לטעות.

בפרק החדש של הפודקאסט ״תחנת ירח״ (119) נצלול אל תוך אחד המנגנונים המתישים והמרתקים ביותר בנפש האנושית: הפרפקציוניזם.

רבים מאיתנו תופסים פרפקציוניזם כשאיפה למצוינות, אך בפרק הזה נגלה שהוא למעשה מלחמה סיזיפית נגד חוקי הפיזיקה והחיים עצמם.

למה אנחנו מוכנים לשעבד את הקיום שלנו למען אידיאל שחונק את הספונטניות?

למה דחיינות היא למעשה מנגנון הגנה חיוני של הפרפקציוניסט?

ואיך כל זה קשור לחרדת ביצוע ולאובדן ה״עצמי הממשי״?

מה מחכה לכם בפרק:

המלחמה באנטרופיה או מדוע הפרפקציוניסט רואה בכל סטייה של מילימטר ״צרימה באוזן״ וכשל מוסרי.

מסע למזרח: מה למדתי מהשקט הסטרילי של יפן, ואיך המוסר הקונפוציאני מעצב את הלחץ להצליח גם כאן, בישראל.

לאו דזה והדאואיזם: על הכבילה של הטקסים והחוקים מול החופש שבפשטות ובזרימה.

למה כל שלמות קורסת? או מדוע השלמות היא סוף המשחק, ואיך הסדק הרצון לחוות והפתיחות הוא זה שמאפשר חיים.

הפרפקציוניזם ביומיום: משטיפת הרכב האובססיבית, דרך ניסוח אינסופי של מסמכים ועד לתכנון טיולים שגונב מאיתנו את חוויית הנסיעה.

לינק להאזנה לפרק בספוטיפיי:

אפשר להאזין בכל אפליקציות הפודקאסטים ואשמח אם תשתפו.

הפרק הוקלט לפני המלחמה- אני מאחל לכם ימים שקטים.

בתחילת שבוע הבא יפורסם (וישלח אליכם) גיליון 21- הגיאומטריה של החרטה. למה אנחנו בוחרים ב״גיהינום של וודאות״ על פני ״גן עדן של ספק״? מסע בין התור לקפה בחוף הכרמל לבין הפיזיקה הקוונטית והזן-בודהיזם, בחיפוש אחר הניצב האדמתי שנשאר יציב גם כשהאוטובוס מאחר והמציאות מטלטלת.

רן