מעת לעת אני נכנס לתקופות שבהם יש שאלות שמלוות אותי. השאלה מחפשת תשובה ומנצלת כל פניות שיש לי על מנת לקפוץ ולתבוע תשומת לב - זה יכול לקרות עם היקיצה שלי בבוקר וגם בדמדומי השינה שבהם ההכרה שלי מוצפת בתמונות ומחשבות, בזמן שאני מחכה לצלילה למעיין הפנימי שבו אפשר באמת לנוח.
השאלה שליוותה אותי בשבועות האחרונים היתה: כמה זמן לוקח לך להתעורר?
לא לקום מהמיטה. להתעורר. יש הבדל.
בחודשים האחרונים הייתי עסוק כמו נמלה חרוצה בבניה של אתרי האינטרנט שלי ודשבורדים שכל המטרה שלהם זעקה יעילות. זה הרי מיותר לנהל את החיים מתוך טבלאות אקסל מרובות אז למה לא לבנות דשבורד שירכז את הכל במקום אחד. משפך דיגיטלי ענק שכל רסיסי החיים מנוקזים אליו, והוא מחובר לסוכן שמנתח את כל התהליכים. למעשה זה אמור לעזור לי ! בהמשך היעילות הופנתה לכל תיקי המטופלים שלי מה 30 שנה האחרונות, ובמקום דפים ומסמכים - ניהול הקליניקה הפך לדשבורד דיגיטלי סופר יעיל, אבל מהר מאד התבהר לי שהתרחקתי מהתכלית שלשמה בכלל אני עוסק במה שבחרתי, וכך היכולת לארוז את החיים מחדש הרחיקה אותי מהפשטות הקנאית שאני דבק בה ולכן - לא יכולתי לכתוב וליצור יותר.
אם תרצו להירשם כמנויים או להמליץ למישהו על הבלוג - אפשר להירשם כאן
הכל עובד !! אך עברו כמעט חודשיים מאז שסיימתי להקליט את סדרת תשעת הטיפוסים בפודקאסט.
בפרק 126, ״האדם השלם״ אמרתי בסיומו של פרק ההוא שאחכה עד שמשהו ירצה להופיע ולא אכריח כלום. ולכן זה קרה בדיוק כמו שאמרתי - רק שזה לקח יותר זמן ממה שציפיתי, וזה לא היה נוח במיוחד. היצירתיות והכתיבה התרחקה ממני וכשחשבתי על הנושא של הפרק הבא, ניסיתי לשבת ולהקליט, ולא הייתי שם. שחררתי. וזה השאיר חלל.
היה לי חשוב להישאר בתוך החלל הזה בלי למלא אותו במשהו אחר, כי בדיוק את זה הפרק החדש מדבר עליו.
פרק 127, ״השעמום הקדוש״, נולד מתוך התובנה שהמיינד שלנו זקוק לדרמה כדי להוכיח שהוא קיים. אנחנו מחזיקים בתוכנו ״שירותים פתוחים״ - דאגות, פרויקטים, בעיות שלא ממש קיימות -בדיוק כמו לשוניות פתוחות בדפדפן, כי סגירתן מרגישה כמו איום. וכשאין דרמה אמיתית בהישג יד, המיינד יוצר אחת. הדחיינות, המשברים ברגע האחרון, אפילו הגיבורים התרבותיים שאנחנו כל כך מעריצים - כולם ניזונים מאותו מנגנון בדיוק.
השעמום, לעומת זאת, הוא לא עונש. הוא דגל חיובי של קרבה לעצמך, ועבורי הוא גשר שמאפשר להיכנס לשקט ולחזור לעשות את מה שאני באמת אוהב ורוצה.
פרק 127 של תחנת ירח פורסם היום ואתם מוזמנים בשמחה להאזין לו בכל אפליקציות הפודקאסטים.
תודה שהייתם איתי גם בזמן ההמתנה.
רן
אתם מוזמנים בשמחה לשתף ולהגיב - מהו השעמום הקדוש שלכם?
שלום רן.
טוב לשמוע אותך שוב. פרק חכם. מחכים.
בעיני: השיעמום אכן קדוש.
אני בתהליך ארוך ובכלל לא פשוט של נטישה ממרוצים כאלה ואחרים, תפיסות כאלה ואחרות וניתוקים כאלה ואחרים שכבר אין להם מקום יותר בחיי.
אותו ׳שיעמום׳ הוא מקום ניפלא שמאפשר את אותו הנ״ל, ועוד, אם רק נותנים לו. צלילה פנימה היא אלכימית לגמרי.
תודה לך.
גמר חתימה טובה.
אורלי