4 Comments
User's avatar
Rachel's avatar

הופה…גיליון קצת שונה הפעם (בעיני).

בדרך כלל ההירהורים מגיעים מחוויות פנימיות, מעניין שהפעם דווקא את השיחה הרנדומלית הזאת האוזן שלך תפסה והחליטה להרהר בה.

לגבי השיגעון, פעם אמרת לי בטיפול משהו שמהדהד בי עד היום ואפילו אומר - השאיר בי חותם. שיתפתי אותך שאימי ״משוגעת״ והתגובה שלך הייתה כל כך זן ארצי שניפצת לי משהו במוח באותו רגע. אמרת משהו בסגנון: ״פפפ…משוגעת, מזה בכלל אומר? שצריך לגרש אותה ושתלך לגור לבד ביער?״

את ההמשך אני כבר לא זוכרת (עברו כמה שנים וגילגולים מאז). אבל מה שאני כן זוכרת, זו ההבנה שהתחילה להיווצר בי אז- שיגעון הוא יחסי. ביחס למה שאז הגדרתי (או הגדירו בשבילי) כנורמלי, היא הייתה נראית לי משוגעת. (אגב אימי גם אהבה ללכת לים מוקדם בבוקר מדי יום).

כיום אני מבינה שההפך הוא הנכון. החיים הוכיחו לי שלפעמים שחור זה בעצם לבן, ולבן זה בעצם שחור. שהטוב (שחשבתי והגדרתי לי) הוא רע והרע הוא בעצם טוב! והיום אני מבינה שאני מעדיפה להיות ״משוגעת״ כמו אמא שלי :)

סתם מחשבות שעלו בי מהקריאה והחלטתי לשתף.

רן בן-אלי - תחנת ירח's avatar

הכל יחסי בחיים .. ולכן שחור לא יכול להתקיים ללא לבן ולהיפך. והטוב ? איך היינו מגדירים טוב אם הרע לא היה קיים ?דבר קיים רק ביחס למשהו אחר, אחרת הוא לא קיים . משוגעת קיימת רק ביחס לנורמלית , אז אשאל שוב : מה זה נורמלי ? תהי מה שאת זה הכי טוב