למה אנחנו הולכים בשבילים מסומנים גם כשמשהו בפנים יודע שזו לא הדרך שלנו?
יש רגע שבו משהו נשבר. אתה מת אבל עדיין יש לך דופק. מאותו יום אתה חי בשתי מציאויות - של ״הם״ ושל ״אני״ - ואין דרך חזרה.
הפרק הזה עוסק במאלתר-נתיב. לא כדמות רחוקה אלא כמצב תודעה. האדם שחוסר הביטחון הוא המצפן שלו, שהחרדה היא הקול הפנימי שלו, שמסרב לחיות בתוך הונאה עצמית גם כשזה הרבה יותר נוח.
דווקא חסרי הביטחון הם הנווטים הטובים ביותר.
קישור לאלבום המוסיקה החדש של עידו (Got Me) בספוטיפיי
מוזמנים להאזין ולשתף
קישורים שימושיים :
אתר האינטרנט של תחנת ירח
בלוג וניוזלטר של תחנת ירח
ערוץ היוטיוב של תחנת ירח
מוסיקה מקורית - עידו בן-אלי
