יש רגע אחד, כמעט בלתי מורגש, שבו אנחנו עומדים בפני בחירה גורלית. זה קורה כשמישהו פוגע בנו, מזלזל בעבודה שלנו או לא מעריך אותנו. באותו רגע עולה בנו תחושה משכרת של צדקנות. זהו ״הרעל המתוק״- המקום שבו אנחנו מרגישים קדושים וצודקים, ובאותה נשימה מוותרים על הבעלות על חיינו ומניחים את המפתחות בידיו של מישהו אחר.
בפרק 120 של ״תחנת ירח״, אנחנו יוצאים לפרק את המבנה המתוחכם של הקורבנות. נבין למה הקורבנות היא לא גורל אלא אסטרטגיה או הדרך הכי מתוחכמת לשלוט בסביבה דרך החולשה, להוריד את נטל האחריות ולנוח במקום שבו אנחנו תמיד חפים מפשע.
בפרק נדבר על:
הקו הדק והחד: מה תלוי בנו ומה לא, ואיך הניסיון לשלוט בחוץ מייצר סבל פנימי.
משולש הדרמה: הסימביוזה הרעילה בין הקורבן, הרודף והמושיע.
המגנוט הקארמתי: החוזה הנשמתי שבו אנחנו ״מזמינים״ תוקפנים כדי להישאר בתפקיד המוכר.
קורבנות לאומית וכלכלית: המעבר של העם הישראלי מתודעת ״אין ברירה״ ללקיחת אחריות על עוצמה ויוזמה ועל המחיר הגדול של המהלך הזה.
הסירה הריקה: איך להפסיק להיאחז בדרמות ולהפוך למודעות טהורה שזורמת עם הנהר.
האחריות שמה אותנו תמיד במרכז, אבל היא גם הופכת אותנו לאנשים שאף אחד לא יבוא להציל. אל תחכו שמישהו ידליק לכם את האור. תהיו אתם האחראים על המתג.
מוזמנים להאזין ולשתף
קישורים שימושיים :
אתר האינטרנט של תחנת ירח
ערוץ היוטיוב של תחנת ירח
מוסיקה מקורית - עידו בן-אלי
