המיינד שלנו זקוק לדרמה כדי להוכיח שהוא קיים. כשהיא נגמרת, השקט לא מרגיש כמו הקלה אלא מרגיש כמו איום.
בפרק 127 של הפודקאסט תחנת ירח, אחרי חלל של כמה שבועות מאז סיום סדרת ״תשעת הטיפוסים״, אני חוזר עם פרק על השעמום. שעמום הוא לא עונש או עצלנות, אלא דגל חיובי של קרבה לעצמך.
מהשאלה ״כמה זמן לוקח לך להתעורר״ ועד למנגנוני הניהול של המיינד. הדאגה שאנחנו אוהבים להחזיק בה, והגיבורים התרבותיים שניזונים מאותה דרמה בדיוק כמו הדחיין שבורח ממנה.
לא כל שקט הוא ריקנות. לפעמים הוא הדרך היחידה לפגוש את עצמך.
קישורים לתחנת ירח:
אתר האינטרנט של תחנת ירח
בלוג וניוזלטר של תחנת ירח
ערוץ היוטיוב של תחנת ירח
פייסבוק
אינסטגרם
מוסיקה מקורית - עידו בן-אלי
