מי אשם? אלוהים, ראש הממשלה, ההורים, הגננת, או המיילדת שבגללה הגעתי לעולם הזה?
בפרק 129 של תחנת ירח, אני מתחקה אחרי הרגע שבו האשמה נולדת. זה מתחיל בים הרגוע, שהוא רחם קוסמי מחבק, ובסערה שתולשת אותנו ממנו. משם הדרך קצרה לפנטזיה להיות סמוראי שאיש לא יעז להצביע עליו. אבל מה קורה לסמוראי שפוטר? ביפן קראו לו רונין, ״איש הגלים״, אדם נודד שנושא את הבושה על גבו.
מהים אל המטבח: ריב רגיל בין בני זוג, שבו כל אחד מרגיש אשם ומאשים בו בזמן, עד שהבית כולו מתמלא עשן. ומשם אל הגינה, שבה הסמוראי נלחם בעץ על השליטה, עד שהוא מתעייף, מוריד את השריון ומגלה מה מסתתר מתחתיו.
התחייבות יכולה להיות חופש כשהיא נעשית באהבה, ואשמה כשהיא נעשית בלעדיה. כי הים לא מטהר את הפגיעה שפגעת באדם אחר. רק הלב עושה את זה.
קישורים לתחנת ירח:
אתר האינטרנט של תחנת ירח
בלוג וניוזלטר של תחנת ירח
ערוץ היוטיוב של תחנת ירח
פייסבוק
אינסטגרם
מוסיקה מקורית - עידו בן-אלי
